<br> סיכום
עקבו אחרי קלרנס מעברו המטריד ועד לנתיב הנוכחי לקראת החלמה.
שמי קלרנס. קיבלתי אבחנה של דיכאון קליני עם מאפיינים פסיכוטיים. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי.
סיפור רקע
נולדתי למשפחה של שמונה ילדים. בתור השני בגודלו, רבות מחובות הטיפול באחיי הפכו לשגרה יומיומית עבורי. שני ההורים שלי החזיקו לפחות עבודה וחצי כל אחד. רוב הילדות שלי ביליתי כשגדלתי בדרום העמוק. אחיי ואחיותיי ואני גדלנו כפרחחים צבאיים. היו לנו מעט חברים מלבדנו. כמעט ולא בילינו יותר משלוש שנים באף בית, מדינה או אפילו מדינה.
משדות הכותנה ועד לתנועת זכויות האזרח
העבודה הראשונה שלי בסוף שנות ה-1950 הייתה בגיל 11. דילגתי בוקר אחד על בית הספר ועליתי על משאית שנסעה לשדות הכותנה של קולומבוס, MS. זה היה נוהג שגרתי בזמנו בקרב בני גילי בכיתה ה'. רבים מחבריי לכיתה היו באמצע שנות העשרה לחייהם. גם זה היה אופייני לתקופות. היום שלי בשדות הכותנה לפני יותר מחצי מאה היה משהו שלעולם לא אשכח. זה היה בגלל החום והעבודה הקשה. אבל זה היה בעיקר בגלל כמה אמא שלי הייתה כועסת שדילגתי מבית הספר.
שוב מצאתי את עצמי מדלגת על שיעור אבל הפעם מסיבה אחרת. זה היה אמור להיות תומך בהוגנות ואנושיות. שנות ה-1960 נתפסו זה מכבר כעשור של המהומה והשינוי. תנועת זכויות האזרח, תסיסה בקמפוס ומלחמת וייטנאם היו כולם סימני זמן. המושגים האלה עיצבו עבורי מערכת ערכים בוגרת הרבה יותר.
זמנים מטרידים
לאחר הלימודים התגייסתי לחיל הים. מושגים חדשים פותחו ונוספו לאיש שהפכתי להיות. אלה כללו כבוד, חובה וכוח רצון.
אבל, זמן לא רב אחרי שנות המלחמה שלי, התחילו לי מחשבות ורגשות רעים. חוסר שקט וכעס הובילו אותי לשנים של היסחפות מעיר לעיר ומעבודה לעבודה. מערכת יחסים כושלת אחת אחרי אחת נוספת הפכה לדפוס ללא הפסקה. התחלתי לעבור שפל בלתי נתפס ועשיתי פעולות מטרידות. מדי פעם שקלתי לקחת את חיי. מעולם לא הייתה רוחי כה מוטרדת. מעולם לא הייתי כל כך לא בטוח ומבולבל.
להיות צרכן
לקחו אותי למערכת בריאות הנפש לעזרה. כאן הפכתי ל"צרכן". צרכן; זו מילה מצחיקה. חשבתי שאני רק אני. עד שקיבלתי אבחנה היה לי קשה להפריד בין המחלה לגבר. הרבה נכתב ונאמר על החלמה. זה באמת עניין של לקחת חלקים מהעבר שאתה יכול להשתמש בהם, ולהוסיף לו מחשבה חיובית ותקווה.
הנה החלק המסובך עבורי - הייתי צריך ללמוד ענווה. אני קורא לזה "גישה של הכרת תודה", ועם המרכיבים האלה התחלתי בתהליך של יצירה מחדש של העצמי. מצורפת תווית אזהרה: לעולם אל תשכח מי הבעלים של היצירה החדשה.
כצרכן, יש לי אושר חדש ורמה אחרת של שמחה שעולה על כל מה שהכרתי קודם. כיום אני מנהל חיים פוריים ועשירים עם למידה מתמשכת והנאה מהחיים. יש לי עבודה קבועה ומשפחה. אני מניח שמשמעות ההחלמה עבורי היא להיות הגבר שתמיד חלמתי שאוכל להיות.
<br> סיכום
עקבו אחרי קלרנס מעברו המטריד ועד לנתיב הנוכחי לקראת החלמה.
שמי קלרנס. קיבלתי אבחנה של דיכאון קליני עם מאפיינים פסיכוטיים. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי.
סיפור רקע
נולדתי למשפחה של שמונה ילדים. בתור השני בגודלו, רבות מחובות הטיפול באחיי הפכו לשגרה יומיומית עבורי. שני ההורים שלי החזיקו לפחות עבודה וחצי כל אחד. רוב הילדות שלי ביליתי כשגדלתי בדרום העמוק. אחיי ואחיותיי ואני גדלנו כפרחחים צבאיים. היו לנו מעט חברים מלבדנו. כמעט ולא בילינו יותר משלוש שנים באף בית, מדינה או אפילו מדינה.
משדות הכותנה ועד לתנועת זכויות האזרח
העבודה הראשונה שלי בסוף שנות ה-1950 הייתה בגיל 11. דילגתי בוקר אחד על בית הספר ועליתי על משאית שנסעה לשדות הכותנה של קולומבוס, MS. זה היה נוהג שגרתי בזמנו בקרב בני גילי בכיתה ה'. רבים מחבריי לכיתה היו באמצע שנות העשרה לחייהם. גם זה היה אופייני לתקופות. היום שלי בשדות הכותנה לפני יותר מחצי מאה היה משהו שלעולם לא אשכח. זה היה בגלל החום והעבודה הקשה. אבל זה היה בעיקר בגלל כמה אמא שלי הייתה כועסת שדילגתי מבית הספר.
שוב מצאתי את עצמי מדלגת על שיעור אבל הפעם מסיבה אחרת. זה היה אמור להיות תומך בהוגנות ואנושיות. שנות ה-1960 נתפסו זה מכבר כעשור של המהומה והשינוי. תנועת זכויות האזרח, תסיסה בקמפוס ומלחמת וייטנאם היו כולם סימני זמן. המושגים האלה עיצבו עבורי מערכת ערכים בוגרת הרבה יותר.
זמנים מטרידים
לאחר הלימודים התגייסתי לחיל הים. מושגים חדשים פותחו ונוספו לאיש שהפכתי להיות. אלה כללו כבוד, חובה וכוח רצון.
אבל, זמן לא רב אחרי שנות המלחמה שלי, התחילו לי מחשבות ורגשות רעים. חוסר שקט וכעס הובילו אותי לשנים של היסחפות מעיר לעיר ומעבודה לעבודה. מערכת יחסים כושלת אחת אחרי אחת נוספת הפכה לדפוס ללא הפסקה. התחלתי לעבור שפל בלתי נתפס ועשיתי פעולות מטרידות. מדי פעם שקלתי לקחת את חיי. מעולם לא הייתה רוחי כה מוטרדת. מעולם לא הייתי כל כך לא בטוח ומבולבל.
להיות צרכן
לקחו אותי למערכת בריאות הנפש לעזרה. כאן הפכתי ל"צרכן". צרכן; זו מילה מצחיקה. חשבתי שאני רק אני. עד שקיבלתי אבחנה היה לי קשה להפריד בין המחלה לגבר. הרבה נכתב ונאמר על החלמה. זה באמת עניין של לקחת חלקים מהעבר שאתה יכול להשתמש בהם, ולהוסיף לו מחשבה חיובית ותקווה.
הנה החלק המסובך עבורי - הייתי צריך ללמוד ענווה. אני קורא לזה "גישה של הכרת תודה", ועם המרכיבים האלה התחלתי בתהליך של יצירה מחדש של העצמי. מצורפת תווית אזהרה: לעולם אל תשכח מי הבעלים של היצירה החדשה.
כצרכן, יש לי אושר חדש ורמה אחרת של שמחה שעולה על כל מה שהכרתי קודם. כיום אני מנהל חיים פוריים ועשירים עם למידה מתמשכת והנאה מהחיים. יש לי עבודה קבועה ומשפחה. אני מניח שמשמעות ההחלמה עבורי היא להיות הגבר שתמיד חלמתי שאוכל להיות.
<br> סיכום
עקבו אחרי קלרנס מעברו המטריד ועד לנתיב הנוכחי לקראת החלמה.
שמי קלרנס. קיבלתי אבחנה של דיכאון קליני עם מאפיינים פסיכוטיים. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי.
סיפור רקע
נולדתי למשפחה של שמונה ילדים. בתור השני בגודלו, רבות מחובות הטיפול באחיי הפכו לשגרה יומיומית עבורי. שני ההורים שלי החזיקו לפחות עבודה וחצי כל אחד. רוב הילדות שלי ביליתי כשגדלתי בדרום העמוק. אחיי ואחיותיי ואני גדלנו כפרחחים צבאיים. היו לנו מעט חברים מלבדנו. כמעט ולא בילינו יותר משלוש שנים באף בית, מדינה או אפילו מדינה.
משדות הכותנה ועד לתנועת זכויות האזרח
העבודה הראשונה שלי בסוף שנות ה-1950 הייתה בגיל 11. דילגתי בוקר אחד על בית הספר ועליתי על משאית שנסעה לשדות הכותנה של קולומבוס, MS. זה היה נוהג שגרתי בזמנו בקרב בני גילי בכיתה ה'. רבים מחבריי לכיתה היו באמצע שנות העשרה לחייהם. גם זה היה אופייני לתקופות. היום שלי בשדות הכותנה לפני יותר מחצי מאה היה משהו שלעולם לא אשכח. זה היה בגלל החום והעבודה הקשה. אבל זה היה בעיקר בגלל כמה אמא שלי הייתה כועסת שדילגתי מבית הספר.
שוב מצאתי את עצמי מדלגת על שיעור אבל הפעם מסיבה אחרת. זה היה אמור להיות תומך בהוגנות ואנושיות. שנות ה-1960 נתפסו זה מכבר כעשור של המהומה והשינוי. תנועת זכויות האזרח, תסיסה בקמפוס ומלחמת וייטנאם היו כולם סימני זמן. המושגים האלה עיצבו עבורי מערכת ערכים בוגרת הרבה יותר.
זמנים מטרידים
לאחר הלימודים התגייסתי לחיל הים. מושגים חדשים פותחו ונוספו לאיש שהפכתי להיות. אלה כללו כבוד, חובה וכוח רצון.
אבל, זמן לא רב אחרי שנות המלחמה שלי, התחילו לי מחשבות ורגשות רעים. חוסר שקט וכעס הובילו אותי לשנים של היסחפות מעיר לעיר ומעבודה לעבודה. מערכת יחסים כושלת אחת אחרי אחת נוספת הפכה לדפוס ללא הפסקה. התחלתי לעבור שפל בלתי נתפס ועשיתי פעולות מטרידות. מדי פעם שקלתי לקחת את חיי. מעולם לא הייתה רוחי כה מוטרדת. מעולם לא הייתי כל כך לא בטוח ומבולבל.
להיות צרכן
לקחו אותי למערכת בריאות הנפש לעזרה. כאן הפכתי ל"צרכן". צרכן; זו מילה מצחיקה. חשבתי שאני רק אני. עד שקיבלתי אבחנה היה לי קשה להפריד בין המחלה לגבר. הרבה נכתב ונאמר על החלמה. זה באמת עניין של לקחת חלקים מהעבר שאתה יכול להשתמש בהם, ולהוסיף לו מחשבה חיובית ותקווה.
הנה החלק המסובך עבורי - הייתי צריך ללמוד ענווה. אני קורא לזה "גישה של הכרת תודה", ועם המרכיבים האלה התחלתי בתהליך של יצירה מחדש של העצמי. מצורפת תווית אזהרה: לעולם אל תשכח מי הבעלים של היצירה החדשה.
כצרכן, יש לי אושר חדש ורמה אחרת של שמחה שעולה על כל מה שהכרתי קודם. כיום אני מנהל חיים פוריים ועשירים עם למידה מתמשכת והנאה מהחיים. יש לי עבודה קבועה ומשפחה. אני מניח שמשמעות ההחלמה עבורי היא להיות הגבר שתמיד חלמתי שאוכל להיות.